לסיכום
לסיכום החקר והפעולה בשדרות ירושלים, אלהמברה
לשדרות ירושלים היתה זהות מקומית ברורה וחזקה. היום הזהות הזו מוטלת בספק. התושבים ובעלי העסקים בשדרות ירושלים נמצאים באי וודאות כמעט מוחלטת. מצב זה מתסיס את האזור. לרוב התושבים והעסקים אין בעיה מהותית עם הרכבת הקלה, הבעיה היא חוסר השיקוף ושיתוף הפעולה עם הרשויות וההתנהלות האיטית של השיפוץ.
בתי הקולנוע בשדרות ירושלים לא עובדים, היחידי שעדיין קיים ואף משוחזר חיצונית לא משמש למטרתו המקורית ולרוב סגור לקהל הרחב.
הפעולות הנבחרות, סיור/טקס הפרידה והרמת דגל אדום בכל השדירה:
סיור הפרידה, כלל טקסטים של פרידה מארבע הקבוצות העיקריות של השדרה, ערביי יפו, הבולגרים, אלהמברה (נציגת התרבות) ובעלי העסקים.
זהו סיור פרידה מהעבר התרבותי של שדרות ירושלים, מהעבר העשיר והמגוון שהחל כאן את דרכו בשנות ה20 של המאה הקודמת, במובנים מסוימים גם קודם לכן, ונמצא כעת בפרשת דרכים חלק יגידו פרפורי גסיסה. שדרה שהכילה רב תרבותיות ופלורליזם דתי, בהתאם לרוחה ושאיפותיה של העיר יפו בה אנו נמצאים. בשדרה מפוזרים עדיין זכרונות רבים. זכרונות שהם מבנים, מקומות, חוויות. בסיור הפרידה דגמנו חלק קטן מהזכרונות הללו, הכרנו ונפרדנו מהם. כל קבוצה קיבלה שלט פרידה הכתוב במגוון השפות המייצגות את השדירה וליד כל אתר ניפרדנו בתמונה וורד אדום. הסיור הרגלי התבצע בעזרת ה STORY MAP.
דגל אדום בשדרות ירושלים, דגלים אדומים מונפים על גדרות הרכבת הקלה בשדרות ירושלים ביפו. לאחר חודשיים של סיור, חקירה, נשימה, שיח ופעולה בשדרה. ניסינו למצוא כיוון חיובי לפעולה מיטיבה בשדרה. לאחר דיונים ממושכים והעלאת רעיונות רבים לפעולה, לא נותר, אלא להרים דגל אדום. לסמן מגמה או בעיה שהיא נרחבת הרבה יותר מהקושי הנראה לעין בשנתיים האחרונות. בעיה שכנראה פעולה שלנו, אפילו לאחר חקר וסיורים במקום, לא תפתור. ולא שאי אפשר לפתור אותה או לפחות להקל, אבל צריך שיתוף פעולה וקשב מלא לתושבים ובעלי העסקים שנמצאים במצב של ייאוש ובחוסר אמון מוחלט במערכת ובסיכויים להצלה קרובה.
מורשת השדרה נמחקת. הקשישים המונומנטלים והתרבותיים כבר לא מעניינים. קהילת יפו נותרת מאחור. העבר איננו רלוונטי לעתיד. ההזנחה והסבל הפכו לדרך חיים.
סוכת המציל הנטושה שהעמדנו בפינת הרחובות שדרות ירושלים והתקומה מסמלת את האבסורד האורבני המקומי:
כולם טובעים, ואין מי שצופה. עמדת המציל ריקה. הכיסא ריק. לא ברור מי אמור לשבת עליו, או אם קיימת דמות כזו.
רפלקציה למעבדה כולה, תרגיל זה זיקק לתוכו את כל האלמטים שבאו לידי ביטוי בתרגילים הקטנים לאורך הסמסטר. על הציר של קולנוע – תנועה – פעולה - עיצוב, נקודת המוצא היתה אכן הקולנוע. אם כן, מהי מידת ההשפעה של קולנוע על המרחב העירוני, הנראות שלו, השפעות אדריכליות, חתך התושבים החיים בו והסוציולוגיה כולה? בזמן שאלהמברה פעל כקולנוע/תאטרון, הוא נתן לכל האזור את הזהות של מקום רב תרבותי, פלורליסטי, והעשיר את כולם כמקור לגאווה, לפרנסה ולהגעתם של אנשים מכל רחבי תבל לשדרה, דבר שכמובן הביא את האזור להיות מרכז תרבותי משגשג. האם הקולנוע לבד גיבש את הזהות? או שיש פה השפעות נוספות? פוליטיות?לפני/אחרי הקמתת המדינה?
כשהתחלנו את התנועה הפיזית שלנו באזור, התמקדנו בקולנוע, הוא היה המרכז, הוא מעניין, הוא לאחר שימור, יש בו אפילו קומת הנצחה למוסד המפואר שהיה. אבל מהר מאוד הבנו שהעניין האמיתי בשדירה הוא לא אלהמברה. אלהמברה כבר לא קיימת, זהו מבנה דמוי אלהמברה אבל שום דבר מהתוכן לא נשאר ולכן אין לו כבר שום השפעה על האזור. הנוכחות האינטנסיבית שלנו במקום, הביאה איתה השפעות של ייאוש על כולנו. כל שיחה שקיימנו - עם דורון נציג העסקים בשטח, אנשים ואדריכלים שאכפת להם ופעילים במקום, תושבים של יפו מדורי דורות, תושבים ארעיים-שוכרים, בעלי חנויות - כולם אוהבים את השדרה, לא באמת משנה להם הרכבת הקלה, אבל כולם בעיקר חסרי אונים ומיואשים מול חוסר התקשורת בין הרשויות לקהל התושבים. השאלות מתי זה יגמר? ומה יהיה פה כשהכל יגמר? חוזרות על עצמן והן מובילות אותנו לפעולה. אין פה תרבות כרגע יש פה השרדות. לכן לפעולה שלנו לא נותר אלא להתמקד בכאן ועכשיו. הסרט האמיתי שרץ פה כל יום, סטורי שחוזר על עצמו, שלא נגמר. כן בהחלט הלכנו לאיבוד, ביחד ולחוד. שפע המידע והתכנים, השיחות האישיות הכאב האמיתי של הרחוב משך אותנו ולא נתן לנו לזוז לשום כיוון, רק איך אנחנו זועקות איתם ביחד ואיך אנחנו יכולות לעזור. עיצוב הפעולה היה עיצוב של זעקה, מי לוקח אחריות? הצבע האדום גם הוא שזור בסמליות בכל העבודה. החל מאלהמברה (אלחמרה=צבע אדום), דרך הכורסאות המדוברות שם, המרופדות בבד משי אדום שהמשיך איתנו עד לטקס שהסתיים בורדים אדומים. ומשם המשיך לפעולה, בכיסא מציל אדום, ובשדרה המוצפת בדגלים אדומים ומבקשת הצלה.
רשתות חברתיות- ארוע "דגל אדום" קיבל נוכחות כעמוד בפייסבוק כשבוע לפני הפעולה ואנחנו ממשיכות לתפעל אותו. בשבוע שעבר אף הוספנו הצעה למפה שתהווה תחילתו של קשר ושיקוף בין נת"ע לתושבים, מקווים שיאמצו אותה או לפחות את חשיבות העברת המידע השוטף והתקשורת בינם לתושבים.